.אהבה יכולה לתפוס אותך בכל מקום, גם במקומות האחרונים שדמיינת שזה אפשרי...לפניכם שלושה סיפורים, שהתחילו קצת אחרת מהרגיל...
תחנת משטרה - אף אחד מאיתנו לא חושב על תחנת משטרה כמקום פוטנציאלי להיכרות, אבל שוב, כפי שאמרנו, לפעמים קורים דברים בלתי צפויים, כמו שקרה לנורית ודני:
"אם מישהו היה אומר לי שאני אכיר את דני, בעלי לעתיד, בתחנת המשטרה, הייתי חושבת שהוא השתגע" אומרת נורית, בת 34. " הגעתי לתחנה אחרי שנגנב לי התיק, כולי נסערת ונרגשת, וגם הוא היה שם, כדי להתלונן על גניבת הארנק שלו. בזמן שישבנו והמתנו, ראיתי שהוא מגניב אליי מבטים, ואני לא יכולתי להימנע מלהחזיר...הוא היה כל כך חמוד בעיניי, שלמרות הסיטואציה המוזרה, החלטתי להתחיל לדבר איתו. האמת היא שדווקא הסיטואציה אפשרה לי לעשות זאת, מאחר שכך היה לי נושא לשוחח עליו: לשאול אותו מה מעשיו שם ומה גנבו לו, וכך עשיתי. במהרה גלשנו לתוך שיחה, שגם הצליחה לגרום לי לחייך ולשכוח קצת מגניבת התיק. לבסוף, אחרי שהגשנו תלונה, הוא אזר אומץ וביקש ממני את מספר הפלאפון שלי, אחרי שהוא אמר כי המצב אמנם מוזר, ואולי זה לא נראה לי מתאים שהוא מבקש את המספר, אבל אני כל כך חמודה בעיניו, שהוא לא יכול שלא לבקש. שנתיים אחרי זה, אני ודני גרים ביחד ואמורים להינשא בקיץ. אמנם התיק והארנק מעולם לא חזרו אלינו, אבל קיבלנו משהו הרבה יותר גדול מהם, כך שאנו דווקא מודים לגנבים ששידכו בינינו, וכנראה שאפילו נרים כוסית לחייהם בחתונה..."
כנסייה – אז איך קורה שזוג מכיר ומתאהב בכנסייה? ועוד בישראל? ובכן, דברים מוזרים קורים, כפי שמוכיח מאמרנו. זהו סיפורם של אמיר ושושנה, הזוג הבוגר והמנוסה מבין שלושת הזוגות שלנו:
" תמיד הייתי, ועודני, חובב מוסיקה קלאסית "מספר אמיר, בן 58 " כבר מצעירותי אהבתי ללכת לקונצרטים, אבל לצערי, מבין חבריי לא היה אחד שחלק איתי את האהבה הזאת, כך שהייתי הולך בעצמי. יום אחד, לפני שנים רבות, הלכתי לקונצרט שהתקיים בכנסייה ביפו. שושנה ישבה כמה כיסאות מלפניי, כך שיכולתי לראות רק את הפרופיל שלה, וזה היה פשוט פרופיל מקסים. מצאתי את עצמי יושב כל הקונצרט וממתין שהוא יסתיים, רק כדי לדבר איתה. לצערי, כאשר הוא הסתיים, היא נעלמה...יצאתי מהכנסייה והלכתי בדרכי לתחנת האוטובוס, ואת מי אני רואה ממתינה שם? הבחורה עם הפרופיל המקסים, שגם מקדימה התגלתה כיפיפייה אמיתית. אמנם הייתי בחור ביישן, אבל הבנתי שאם ניתנה לי הזדמנות שנייה לשוחח עימה, אסור לי לפספס. שאלתי אותה מה הייתה דעתה לגבי הקונצרט, וכך השיחה התגלגלה לה, כשהגיע האוטובוס שלי, גיליתי ששנינו צריכים את אותו הקו, וכל השאר הוא היסטוריה... נישאנו לאחר שנה, ואנחנו נשואים עד היום, כשלושים ואחת שנים. הבדיחה הפרטית שלנו, ושל ילדינו, היא שאולי אנחנו יהודים כשרים, אבל כנראה שישו שידך בינינו...
תאונת דרכים - אמנם לא מקום, אבל בהחלט לא מצב שאפילו תדמיינו להכיר בו את החצי השני שלכם. למרבה ההפתעה, זה בדיוק מה שקרה לליאת ויוני:
"זה היה יום שהתחיל בצורה מחורבנת " מספרת ליאת, בת 29 " התעוררתי מאוחר, כך שמהרגע שפתחתי את עיניי, הייתי בלחץ. נכנסתי לרכב, וכמובן שמצאתי את עצמי עומדת בפקק, וכמו בכל פקק, תמיד יש את האידיוט שלא שומר מרחק, והאידיוט הזה נכנס בי...יצאתי מהאוטו, עצבנית וכועסת, רק כדי להיתקל בעיניים היפות ביותר שראיתי בחיי, מצאתי את עצמי עומדת, מבולבלת כשליבי דופק, ולא בגלל התאונה. העמדנו את הרכבים בצד כדי להחליף פרטים, ואני עמדתי שם, מנסה לשמור על הבעה זועמת, אך מוצאת את עצמי מפלרטטת ושולחת אליו את החיוך המקסים ביותר שלי. יוני היה נבוך מאוד, התנצל עמוקות, והיה נראה שגם הוא לא אדיש אליי, אבל עקב הנסיבות אף אחד לא עשה שום דבר...אבל, באותו הערב, צלצל הפלאפון שלי, שעל הצג מספר לא מוכר, זה היה כמובן יוני, שהתקשר בתואנה שהוא מתעניין בשלומי, ואחרי שיחה של שעתיים, הוא הציע לי לצאת. היום, שנה וחצי לאחר מכן, הוא עדיין צוחק עליי לפעמים, שהוא יוצא איתי רק כדי שאני לא אתבע אותו, אבל אל תדאגו, הביטוח שלו כיסה את תיקון הנזק, והוא מפצה אותי מדי יום על "עוגמת הנפש"...".
למאמרים נוספים:
