טיפים
החלטות של דייטים
מאת:
עפרה חומסקי
עפרה פגשה את מיטל בדיוק אחרי שהיא פגשה את הדייט שלה בבית קפה, עפרה שמה לב שדעתה של מיטל מוסחת:
"מה?" שתפי...
מיטל הרימה את ראשה
"הוא בסדר כזה, אבל אני לא יודעת..."
"מה מפריע לך?"
"אז זהו ששום דבר לא מפריע לי..." אמרה והבעתה מוטרדת
ומצד שני ... " השארתי את המשפט פתוח
"מצד שני הוא גם לא.. לא יודעת, הוא לא עושה לי וואו" הביטה אל חני מזוית העין
"אוקי, לא עושה וואו. אז מה גורם לי הרגשה שזה מציק לך?"
"כי אני לא יודעת מה לעשות. נפגשנו כבר פעמיים, בדיוק כמו שדיברתי איתך בשיחה הקודמת. ואני לא יודעת.."
"הוא מספיק מעניין לפגישה אחת נוספת?"
"כן, בטח. אני יכולה להיפגש איתו עוד פעם. אמרתי לך, הוא אחלה כזה..." קולה נמוג
אבל... ? אני מרגישה שעכשיו נכנס איזה 'אבל' למשפט" חייכתי
"אבל אני גם לא לגמרי בטוחה שיש טעם לפגוש אותו שוב", אה...
"למה את מתכוונת כשאת אומרת "לא עושה וואו?" מה למשל היה גורם לך להרגיש שבטוח את רוצה לפגוש אותו עוד? מה היית רוצה שיקרה, שיהיה?"
"לא יודעת. אולי שתהיה לי מין תחושה כזו. ידיעה כזו בבטן. הרי היו לי חברים שכשפגשתי אותם, פשוט ידעתי. היתה לי תחושה בבטן. ובאמת היינו ביחד 3 שנים."
"וואלה. מגניב. אבל, רגע. בעצם אתם כבר לא יחד, לא? אז אולי אותה תחושה מופלאה היא לא בהכרח הדרך הטובה ביותר לחזות עתיד?
"לי יש הרגשה שהתרבות שלנו יצרה אצלנו, כולנו, איזו תפישה קצת בעייתית של איך אנחנו אמורים ליצור זוגיות. אמנם השכל הישר אומר לנו לא מעט, אבל איפה שהוא בבטן, אנחנו בכל זאת מצפים שזה יעבוד כך, כמו בסיפורים - נפגוש מישהו (או מישהי), העיניים ייפגשו, ואנחנו פתאום נרגיש איזה זרם כזה. או, לכל הפחות, כשנצא איתו או איתה לטיול בשדרות העיר, תתפתח לה שיחה כזו שכשנחזור הביתה - כמובן שהוא ילווה אותנו אל הדלת - ניכנס לחדר ונדע. פשוט נדע, בכל עצמותינו, שהוא האחד..." נתתי לשקט להתארך.
ראיתי את החיוך שלה - קצת רומנטי, קצת ספקני. "אני יודעת מה את אומרת. אני מבינה"
"אז זהו, שהשכל הישר שלנו באמת מבין. רק שיש לו קצת אי התאמה עם כמה אמונות ותפישות שספגנו כל חיינו מכל הסביבה התרבותית שלנו.
למעשה לא הגיוני ולא סביר לצפות מעצמנו - או מהצד השני - להחליט לבנות את חיינו במשותף על סמך פגישה אחת ויחידה, ואפילו לא שתיים..
לא שזה לא יכול לקרות בכלל. אבל אלה יוצאי הדופן.
חיים נבנים בסבלנות, והם מורכבים מהמון המון צדדים.
החלטה ענקית כל כך בהכרח ממלכדת את הענין:
בואי נקטין את המדרגה-ההחלטה, מגודל של "כל החיים" לגודל של "עוד פגישה"
ומתוך שיוצרים פגישה אחת נוספת, יוצרים הזדמנות ברורה יותר להכיר את האדם עצמו.
רק מתוך הכרות עם אדם אפשר לרצות לבנות איתו חיים שלמים. לא בונים חיים עם פלקט.
למאמרים נוספים:
