"אנחנו בעידן אינטרנטי", שמעתי את עצמי אומרת לאימי במטבח. "הכול בלחיצת כפתור".
את צריכה בושם ייבוא אישי מארה"ב? תקליקי בושם בגוגל, שוטטי מעט באתרים השונים ותקבלי את הבושם שחפצת בו, בגודל שרצית עם המחיר הטוב ביותר וגם דוגמית הביתה. מתלבטת בין מחשב נייד לנייח? אלפי חנויות וספקים ידגישו בפנייך את היתרונות ואת החסרונות של כל אחד מהם, כך שתוכלי לשבת ו...לחשוב על זה. "והדוגמאות אין סופיות”, אמרתי לה כשפי מלא בקוסקוס טעים מעשה ידיה.
בפעם האחרונה שנסעתי לתורכיה רציתי לברר איך המלון, אז הקלקתי את שמו, קיבלתי חוות דעת ממס' אתרים וגם קיבלתי סיור וירטואלי בלובי, בחדרים, וכדי לסגור את כל הקצוות, או יותר נכון גם את בועות הקצף שיציפו אותי בג'קוזי, נכנסתי לספא ויכולתי לדמיין את הריחות, לראות את חלוקי הרחצה ואת האנשים המחייכים אחרי עיסוי מפנק.
"ומה עם בחור בשבילך?" היא שואלת, והקציצה בפי נעמדה לה בחלל הפה.
"זה... קצת יותר מורכב" אני עונה לה.
"מדוע"? היא המשיכה.
לקחתי ביס מפאי הפקאן, התיישבתי בספה, ופתחתי את הלפ טופ.
"אני רשומה לאתר היכרויות. הנה אני" אמרתי לה, מסמיקה.
הראיתי לה את הפרופיל שלי, את התמונה בה אני מחייכת, ואת התמונה השנייה בה ניתן לראות שיש שם בחורה מתחת למעיל, צעיף, משקפי שמש וכובע צמר מהודק, אי שם למרגלות החרמון.
"בחור זה לא מחשב או בושם" אמרתי לה.
"לבחור בחור ולהופיע לבליינד דייט – זוהי משימה לא פשוטה".
"אני מקבלת הרבה פניות מבחורים, הודעות רומנטיות, נשיקות וירטואליות, הזמנות לקפה, הזמנות לצימרים בצפון, כל מיני.."
"העניין הוא...", לקחתי שלוק מתה הצמחים, "שאני לא יודעת למי לתת צ'אנס ולמי לא, למי לתת את הטלפון שלי, ועם מי לבסוף אף להיפגש".
"יש לך הודעה חדשה"- הבהבה לי המעטפה.
"סליחה שנייה" אמרתי לאימי, וסובבתי את המסך אליי.
אני קוראת את הפרופיל ומתרשמת, "חמוד" מסתנן מפי,"ממש מתוקי" מייד אח"כ, ולאחר מכן "אוי באסה ...... לא נכון!" קריאת אכזבה טוטאלית מסתננת לה מעבר למסך הלפ טופ.
"מה קרה?" שואלת אימי.
"הוא רק 1.72" ," נמוך!!!" קבעתי בהחלטיות.
"קירח!...אוף"
"רמת הכנסה – ממוצעת... זה לא מה שחלמתי.."
סגרתי את הכרטיס שלו וזמזמתי שיר של שקירה.
אימי עצרה את שטיפת הסלק והביטה בי בתדהמה, "אז מה?"
"זהו ?"
"נפסל?"
"כן", עניתי, בנון שלנטיות.
"באמת יש לך בעיה", היא הודיעה לי. " יותר נכון, זאת לא רק בעיה שלך".
"למה את מתכוונת"? שאלתי, מופתעת.
"ברגע שתסיימי את הביקור שלך כאן, תצאי אל רחובות העיר ולעינייך יתנוססו כרזות אופנה לוהטות עם דוגמניות ודוגמנים חטובים. לדוגמן המוצג בכרזה תהיה תספורת מדליקה שופעת ומעוצבת, לא פחות מ- 8 ריבועים בבטן, ואוטו חדיש ברקע... אני בטוחה שאיתו תרצי לצאת".
"ואת יודעת מה?" היא המשיכה, "אם תחפשי סיבות לשלול, את גם תמצאי אותן".
"תראי", היא ריככה את קולה.
"את בעצמך הגדרת את העידן הזה כעידן אינטרנטי... שהכול בלחיצת כפתור... הכול מהיר ."
"אולי דווקא בזמנים כאלו, כדאי להישמר מתבניות ..."
"תבניות?" שאלתי.
"כן, איזושהי מקובעות שיש לך בראש, איך אמור להראות המר-בחור שלך, מה הוא אמור ללבוש לדייט, היכן הוא עובד- היי טק שמיי טק, כמה כסף הוא יביא הביתה והאם הוא מנוי בחדר הכושר."
"ואת.. מאידך.. מפספסת הזדמנויות". היא סיכמה.
למען האמת, היה צדק בדבריה.
"איך אם כן?", שאלתי.
"אני לא יכולה לומר לך איך", היא החלה ללבב לביבות.
"תנסי לקרוא בין השורות, תנסי להקשיב, תערכי סיור וירטואלי בלב שלך..." היא צחקה. גם אני.