כבר שעתיים שאני מתהלך כמו סהרורי, אני מרגיש שאני פשוט משתגע, מה עליי לעשות? מה קורה במצב שהלב שלך צורח? איך אני יוצא מהפלונטר? החלטתי להרים טלפון, ודחוף לאדם שיציל אותי מהבלבול הזה.
"היי אחי, מה קורה? מה היה כל כך דחוף?" שאל אותי גיא.
"גבר, אתה לא יודע איך הסתבכתי, יש לך כמה רגעים בשבילי"? שאלתי." 5 ד' תעשה את זריז, אני ממהר".
"אז ככה: ביקשתי ממיכל שתצטרף אליי למסיבה של יעל, מהוד השרון, אתה זוכר אותה נכון?", "בטח, יעל עם העיניים הכחולות, מהתמונה ההיא בבית הספר". "בדיוק" עניתי.
"הגענו לחוף, ימבה באנשים, יין, שמפניה, סטייקים, שמש מוזיקה היה אחלה".
"פתאום שמעתי קול מוכר "זיו?", הסתובבתי ולא האמנתי למראה עיני, זו היתה שחר, ההיא שנעלמה לי, נו אתה יודע שחרחורת שלי".
"לא נכון, שהתחתנה?" שאל, "כן, אחי אל תשאל". בקיצור מסתבר שהיא ויעל טיילו יחד במזרח, והן נשארו בקשר מצויין מאז.
"וואו, גבר אתה לא יודע איך החיבוק שלה הרס אותי, היא סיפרה שהתגרשה לפני שנה וחצי, ומיד חזרה לארץ, אתה לא תאמין - היא גרה ארבעה רחובות ממני, לא צחוק הגורל?"
"נווווו...החלפתם טלפונים?" שאל בחוסר סבלנות. "כן, וכבר הספקתי להיות אצלה בדירה".
"איזה פארש אני, אה? מה אני אומר למיכל? מה אני עושה בכלל עם מיכל? אשת החלומות שלי גרה ממש קרוב אליי, אני חושב עליה כל היום, מסתובב מתחת לבית שלה כל יומיים בממוצע, יושב בסושיה בתקווה שהיא תעבור, מה אני אמור לעשות???".
"איזה סרט, גבר..." ענה גיא, "תעצור רגע, תרגיע את עצמך, הרי אתה לא יודע מה היא חושבת עליך, ומצד שני עם מיכל זורם לך לא רע, לא? לא חבל להרוס את זה?". "להרוס?", שאלתי.
"מה להרוס" עניתי, "מה זה שווה שאני עם מיכל ויש לי תחושת החמצה, אני גמור...אני רוצה להיות כל היום איתה, מי היה מאמין שהיא תיהיה בכלל בארץ, שנינו פנויים, גרים קרוב אחד ליד השניה, נשמע הכי טוב שיש".
"אז מה בעצם אתה שואל", גיא שאל בטון גבוה. "אם זה מה שאתה מרגיש לך על זה, אבל תזכור, מיכל היא בחורה איכותית שקשה למצוא, לא בטוח שהיא תקבל אותך אחרי זה".
"אני מציע שתשוחח על זה עם שחר, תבדוק מה הכיוון שלה, אולי היא בכלל לא קטע שלך?, זה שאין לה חבר זה לא אומר שהיא תיהיה איתך, והכי חשוב שתדע, שרק אתה יכול לענות על השאלות האלו ולא אני, אתה הוא זה שצריך לקחת אחריות על ההתנהגות, מחשבה ורגשות, בטח שלא אני".
"וואלה גיא, בילבלת אותי עוד יותר" אמרתי. "לא יודע מה לבחור ברצוי או במצוי?", התייפחתי. "איך אני יכול באמת לא לעשות טעויות? מה יהיה אם אזרום עם שחר ולא ייצא כלום? מה יהיה עם מיכל, היא לא תרצה להסתכל עליי אח"כ. כל החיים שלי חיכיתי לשחר, אולי זו רק פנטזיה?".
"יש מצב זיו, שאתה פשוט תקוע בעבר, תזרום אחי עם ההווה, עם הטוב שיש לך
עכשיו. למה להרוס?, אם זה שלך זה יהיה תזכור, מה ששלך שלך ומה שלא פשוט לא, יאללה דבר איתי אני רץ". גיא ניתק ואני נשארתי עם הקונפליקט, אולי הוא צודק, למה בעצם להרוס מערכת טובה בגלל חלום, או זכרון מן העבר? אולי אין סוף להזדמנויות או ה"חורים" שנשארנו לנו בחיים.
10 ד' אחרי התקשרה אליי שחור ושאלה אם בא לי לבוא לים, "בפעם אחרת, אני פשוט קבעתי עם מיכל, חברה שלי, את חייבת לפגוש אותה" אמרתי, "מדהימה, אולי נקפוץ אח"כ..."
